_
בעלי החיים עוברים מדי יום התעללות פיזית ונפשית ע"י בני האדם,
על ידינו.
במקרים רבים אנו פשוט מתעלמים מכאבם.
לעומת זאת כשבני האדם עוברים אותה התעללות,
הכאב חודר בקלות לליבותיהם של החברה, הכואבת את סבלם ולרוב תעשה משהו בנידון.
הכאב של בעלי החיים הפך באופן לא לגיטימי, לחלק לגיטימי מחיינו.
בפרויקט אנגיש את נושא זה ע"י סדרת איורים שממחישה את ההקבלה בין סבלם של החיות לבני האדם,
בכדי לשים מראה שחורה מול עינינו ועל מנת להציג את הנושא בזווית שרבים מאיתנו לא רואים.
לחצו על
על-מנת להציג את הזווית השונה
_
פרויקט גמר בהנחיית גיל-לי אלון קוריאל
המרכז האדמי ויצו חיפה
פיטום אווזים
תהליך פיטום האווזים נוגד את הטבע.
האווזים אמורים לצרוך מעט מזון אך דוחפים להם כמויות
אדירות בבת אחת.
מאות אלפי אווזים וברווזים סובלים מתהליך זה, מחדירים להם צינור מתכת, דרכו מזרימים מזון ישירות לכבד.
הכפייה שחוזרת על עצמה מכניסה ללחץ ופחד ויכולה לגרום למוות בנוסף לסבל האיום שהאווזים עוברים.
הכמות שמחדירים להם כל יום מקבילה ל20 עד 30 קילו ספגטי ביום לאדם.
המטרה: יצירת כבד שומני וגדול.
הכבד מתנפח פי 10 ממשקלו הטבעי.
תהליך הפיטום נאסר בהרבה מדינות בעולם וגם בישראל, שנחשבה כיצרנית גדולה של כבד אווז.
משלוחים חיים
עשרות אלפי פרות וכבשים מובלים מדי שנה לישראל מאוסטרליה באוניות בתנאי צפיפות קשים.
המסע אורך שלושה שבועות (ולעתים הרבה יותר), מסתיים בנמל אילת משם הם מובלים לתחנות מעבר בערבה - משם למכלאות פיטום או לשחיטה. הפרות והכבשים עושים את צריכהם על עצמם במשך שבועות של שהייה בצפיפות, שתן, צואה וקיא.
אם אלו ימים חמים, רבים מתים מהתייבשות.
בלילות הקרים, הן יכולות לקפוא למוות.
החיות נאלצות לעמוד עקב הצפיפות, אך בחלוף השעות הן מתמוטטות, אחדות נרמסות למוות ואחרות נותרות עם פצעים פתוחים או איברים שבורים, יש שמתות מהתקף לב פתאומי.
לעיתים ניתן להבחין בגופות החיות צפות על פני המים ואף נפלטות לחוף לאחר שבועות.
עריפת ראש הדג
חלק מתהליך הפילוט לפני הכנתו למאכל הינה עריפת ראש הדג.
היא מתבצעת באמצעות סכין חדה ובפעולת הנפה.
ישנן שיטות נוספות להריגת הדג לפני תהליך הפילוט אך בוחרים להשתמש בשיטת העריפה בגלל היותה מהירה ו"הומנית".
ישנם מקרים שגם לאחר כריתת הראש, גופו של הדג נאבק, העצבים והשרירים ממשיכים לעבוד כרגיל והבעתו נשארת.
חמורי משא
חמור הבית שימש במהלך אלפי שנים בתפקידים שונים, בהם רכיבה והובלת משאות. בדורות האחרונים עם התפתחות התיעוש, פחתה תפוצתו ברחבי העולם וכיום הוא משמש לצורך ניידות וכבהמת משא, בעיקר בעולם השלישי כמו בכפרים הסמוכים לאזורים הרריים ומרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי תחבורה. החמור עובר מסעות מפרכים, עומס כבד, אילוף וסבל בניגוד לרצונו.
מלבד חוסר האונים בהם החומרים שרויים, נכפה עליהם לנשוא משקל הגדול ממשקל גופם פי 4 ואף יותר.
הובלת בעלי חיים
את הבקר, החזירים והכבשים מובילים על פני אלפי קילומטרים.
החיות כלואות עשרות שעות רצופות במשאיות דחוסות עד אפס מקום, בטמפרטורות קיצוניות וללא מים. לאחר כמה שעות במשאית ההובלה, הן מבוססות בשתן, בצואה ובקיא.
בימים חמים רבים מתים מהתייבשות.
החיות מעדיפות לעמוד בנסיעה, אך בחלוף השעות הן מתמוטטות, אחדות נרמסות למוות ואחרות נותרות עם פצעים פתוחים או איברים שבורים. בלילות קרים הן יכולות לקפוא למוות בשולי המשאית.
ויש שמתות מהתקף לב פתאומי.
כ-170,000 נהרגים במהלך ההובלה, כ-420,000 מסיימים את הדרך כשהם נכים מפציעות.
ניסויי קופים בחקר המוח
לניסויים בחקר המוח מקדים ניתוח להסרת כיפת הגולגולת והשתלת צ'מברים (תאים המחוברים לגולגולת) בראש הקוף.
הניתוח אורך כ-6 עד 8 שעות, ובו נחתכים העור והבשר בראשו של הקוף והגולגולת נחשפת.
בגולגולת קודחים שני חורים בקוטר 3 ס"מ, לתוכם מוחדרים הצ'מברים, אשר הודקו לגולגולת באמצעות כ-20 ברגים.
בסיום התהליך, כוסתה כיפת הראש והעור נתפר.
הצ'מבר האחורי משמש להברגת ראשו של הקוף לכיסא, ודרך הצ'מבר הקדמי מוחדרות למוחו אלקטרודות ומוזרק למוחו
חומר לשיתוק פעילות תאים במוח וחומרים נוספים על מנת להבטיח "שיתוף-פעולה" של הקוף במהלך הניסויים. הקופים לא שותים ואוכלים במשך רוב שעות היממה.
אף על-פי שאסור להחזיק קופים ב"כיסא קופים" יותר ממספר דקות ביום, הוחזקו בתוכו הקופים מעל לשעתיים ביום במהלך הניסוי, שנמשך לפחות שנה.
ניסויים בקופים הם רק חלק קטן מתוך עולם הניסויים בבעלי החיים ובכל יום מתבצעים עשרות אלפי ניסויים שונים בבעלי חיים שונים.
אפרוחים זכרים
מדי יום מושמדים בישראל כ-15 אלף אפרוחים זכרים במדגרות תעשיית הביצים. לאחר מיון טוחנים או מועכים אותם חיים וזאת רק אם המדגרה מקפידה על הרג מהיר על פי תקנות ההמתה.
כאשר המדגרה לא מקפידה על התקנות, האפרוחים מושלכים למכלים ושקיות, שם הם נמעכים למוות, נחנקים, או מתים בייסורים מרעב.
הסיבה: לא משתלם כלכלית לגדלם לבשר כי הזכרים אינם מטילים ביצים.
סימון חיות
תג אוזן הוא אובייקט פלסטיק או מתכת הנושא עליו מספר זיהוי ומונח באוזנו של בעל חיים על מנת לזהות ולפקח בקלות.
התגים גם עוקבים אחר ביצועי הבקר, במטרה לעזור לחקלאים בקבלת החלטות כמו מכירת הבקר כאשר הם כבר לא נדרשים
או שאינם מתפקדים.
אמצעי נוסף הוא צריבת מספר על גוף החיה מתבצעת למטרת זיהוי ומעקב. יש המוסיפים למספר גם חיתוכי סימון באוזניים.
במדינות המייצאות לישראל בשר קפוא, מגלחים את עור החיה ומצמידים אליו במשך כ-5 שניות תבניות מספרים עשויות מברזל לוהט.
שיטה נוספת היא גרימת כוויה על ידי חומרים כימיים.
בישראל מקובלת בעיקר "כוויה קרה" שמכאיבה מאוד.
מקררים את תבנית המספרים לטמפרטורה נמוכה מאוד ,הקירור נעשה באמצעות חנקן נוזלי בטמפ' של מינוס 190 מעלות צלזיוס ומצמידים אותן לעור החיה במשך 40 שניות.
במהלך התהליך החיות לא מקבלות משככי כאבים כלל.